PlayList

יומן פסטיבל- אינדי נגב 2010

עכשיו אחרי שהשיער שלי חזר להיות משהו שלא נראה כגוש ראסטה חסר תנועה,
הגיע הזמן לפתוח בפעם האחרונה את התכנייה רווית אבק המדבר (שהיתה על תקן הלונלי פלאנט שלנו ב3 הימים האחרונים..) ולסכם את כל האושר הזה..

קצת פרטים יבשים לפני שמתחילים להזיע:

אינדי נגב- נחגג בפעם הרביעית ומטרתו היא ליצור קהילה שצורכת ומפיצה תרבות עצמאית איכותית בלב ליבה של מציאות קרה ואפופת שיקולים כלכללים. אם אפשר לסכם הכל במשפט אחד: פריפריה אינה מילה גסה– לא במובן הגיאוגרפי ולא במובן של תרבות שוליים. הפרוייקט נתמך כמדי שנה על ידי קרן מיראז' הפועלת לקידום ופיתוח הנגב והמועצה האזורית אשכול.
הפסטיבל פרוס על 3 ימים של מוזיקה, שתי במות נפרדות (הפיל והקוף- שתי חיות מדבר ידועות), ולמעלה מ-70 הופעות שונות (חישוב מהיר מעיד על קצת יותר מ2 ש"ח להופעה).
4000 כרטיסים שנמכרו מראש מעידים על הפופולאיריות של הפסטיבל ועל החשיבות שלו.
*מאחר וגם ככה זה הולך להיות ארוך, בחרתי להתמקד בכמה רגעי שיא ספציפיים מתוך כל ה3 ימים המעולים האלה

תיקון חצות
הגענו לפסטיבל באיחור אפנתי של אנשים עובדים, מה שגרם למרמור קל ולהחלטה הכרחית בפסטיבל אינטנסיבי שכזה- שלא בוכים על חלב שנשפך.. לא נוכל לראות את הכל וזה בסדר כי צריך להשאיר גם קצת לפעם הבאה..

קוואמי צילום גל זיידל

אלי ישי- מאחוריך! צילום: גל גל בזל

הפסטיבל שלנו התחיל בהופעה של קוואמי והחלבות שבדיעבד (ובאופן בכלל לא מפתיע), נהפכה לאחד הקליימקסים הגדולים של הסופ"ש: עם טקסטים מעולים והתכתבויות מוזיקליות אינסופיות (מLCD סאונדסיסטם ועד דארת ויידר), אג'נדה אקטיביסטית נוקבת ו2 טון אנרגיה – הם גרמו לכל מי שהיה שם במתחם להבין לאן הם הגיעו.. "תסחטי אותי", השיר החדש שיצא והולך לפי כל התחזיות לסחוף את העולם בסערה (לפוסט קודם על השיר, לחצו כאן), התקבל בחיבוק מהקהל ונתן לכל עכברי העיר שלא זכרו כמה קר במדבר הזדמנות להתחמם קצת . כמובן שפורטיס היה חסר בתפקידים שלו בשיר הזה וב"הסיפור נגמר", אבל אין מה לעשות.. ניאלץ להמתין בסבלנות למופע המיוחד ב29 לחודש באוזן בר..
לא בלייב, אבל הכי טוב שיש.. קוואמי מאבד את הקצה:
[pro-player width='440' height='290' type='video']http://www.youtube.com/watch?v=GFYAOkoc-as&feature=related [/pro-player]


בוקר של קטיפה
אנחנו בחרנו שלא לגור בגטו, אלא בבנייה הלא חוקית בינות לעצים. המשטרה פינתה משם מתיישבים בתחילת הפסטיבל אבל אנחנו לא סבלנו מהטרדות של כחולי המדים. הם היו כבר עסוקים בלהסתובב בפנים ולבדוק שאף אחד לא שותה חשיש.
אחרי תה צמחים מהאדנית העירונית שלי, שקשוקה מדברית וקפה שחור חזק, הצלחנו לגלגל עצמינו חזרה פנימה לצלילי אחת ההפתעות הטובות : THE RAW MEN EMPIRE שאירחו את עמית ארז. האימפרייה מגדירה את הסגנון שלה כפריק פולק, שזה לכשעצמו אומר ששווה לכם לרוץ לבנדקמפ שלהם ולבדוק מה זה בכלל אומר. השילוב של המוזיקה שלהם, חוש ההומור, ההצטרפות המתוכננת של עמית ארז, אחד מהנסיכים החדשים בשכונה והפריצה הספונטנית של החלק הנושף של שממל (פרטים בהמשך), פתחו את הבוקר בחיוך גם לקהל וגם להרכב המתוגבר.

הנה מה שנדב לזר- מנגני הלהקה והאיש מאחורי הבלוג "אטמי אזניים" כתב בבלוג הפסטיבל עם ירידתם מהבמה.. נראה לי שזה אומר הכל:
"כשאתה מנגן על הבמה, הכל נשמע רע. כשאתה מסתכל מהבמה על הקהל, נדמה לך שאף אחד שם לא נהנה. אבל אז מסתיים השיר ומאות אנשים מוחאים לך כפיים בהתלהבות, ואתה מהרהר לעצמך – האם יתכן שכולם כגוש אחד החליטו פתאום להיות מנומסים? מוזר. רק כשמחיאות הכפיים נחלשות ואתה מתחיל לנגן את השיר הבא, מתחילה לחלחל ההבנה שהקהל כנראה באמת נהנה. ואז אתה בעצמך מתחיל להינות. אבל זה מחזיק בדיוק 20 שניות, עד ששוב אתה מתחיל לחשוב שהכל נשמע רע וחוזר להסתכל על הקהל ולחשוב שהוא לא נהנה. מזל שאחרי השיר האחרון אין עוד שיר שיכניס אותך לסרטים של מוזיקאים, ואתה יכול לרדת מהבמה בהבנה שכנראה שהיה טוב."

אפשר לראות אותם בלבונטין ביום שישי הקרוב יחד עם דניאלה ספקטור  והנה האלבום המלא להאזנה חופשית!

the raw men empire

THE RAW MEN EMPIRE, עמית ארז וקצת בועות של בוקר צילום: תמר חריטן

איך לעזאזל אומרים את זה?
אחד הקטעים החמודים של הפסטיבל היה שמות ההרכבים. הנה כמה מוצלחים במיוחד: UNDERWATER FIREMAN (שראיתי לפני הפסטיבל- מומלץ בחום!), אינגה דינגו, לברדור לברטוריז (נראה אתכם אומרים 10 פעמים ברצף), אשכרה מתים, תת מודבאק, דאב אל וואד ושני הזוכים הגדולים בפינה: מורחת לאקום (כי זה פשוט גאוני) וסא"ל חרדלי- שפתחו את הפסטיבל בעקבות זכייתם המוצדקת מאוד במירב הקולות באינדי סקר שרץ בשבועות האחרונים בקהילת הפסטיבל וגרמו לנו לשבת ולנסות להעלות באוב את כל הדמויות במשחק "הרמז".. לא הצלחנו.. 30 שנה- לך תזכור..

השממל שמנענע את הספרינקלר
האחרונים והמאוד מאוד חביבים בקטגורית השמות הוזכרו קודם ונראה שבעיני רבים גם הפכו להיות התגלית הגדולה של הפסטיבל. קוראים להם שממל (SHMEMEL, במלעיל) והם מגיעים מנס ציונה המשוחררת, או לחלופין איזה כפר נידח בערבות פולין. מדובר בחבורה שמחה במיוחד המונה המון חברים, המון כלים, המון אנרגיה ושתי בובות, שאחת לא יכלה להגיע לפסטיבל.

המעופפים הנועזים..גם אנחנו ריחפנו איתם.. צילום: ניר גייגר

המעופפים הנועזים..גם אנחנו ריחפנו איתם.. צילום: ניר גייגר

אז השעה 11:30, ובזמן שגשם זלעפות תקף את חברינו העירוניים שנשארו מאחור- תושבי הפסטיבל כבר קיבלו באהבה את היום החדש והנעים שנחת עליהם. השממלים באו בול בזמן כדי לנתב את הסיפור למקום הכי טוב שאפשר.. מהר מאוד התחילה מסיבה מטורפת של ריקודים וספרינקלרים שבאו הכי טוב שאפשר. הקטע של ההרכב מאוד מגוון- הוא נע בין שטייטל גרוב – חנה זלדה סטייל, דרך סיפור האהבה חסר האוזן של וון גוך ועד לארה"ב של צ'רלי דניאלס, בה השטן מסתובב ומחפש מוזיקאי מוכשר כדי לגנוב את נשמתו (זה גם הקטע שתוכלו לראות בסרטון המופיע למטה מהופעה שלהם בבארבי). נראה לי שהיעד הסופי הוא להפוך לפרפר נחמד של ילדים גדולים. ולפי מפגן העוצמה שהם הציגו ביום שישי, נראה שנולי צריכה להתחיל לשלוח קורות חיים.

[pro-player width='440' height='290' type='video']http://www.youtube.com/watch?v=viy4O3tssuE [/pro-player]
.

מלך של שבת
רגע אחרי שכולנו עוד מסתובבים שיכורים מעונג על כמה שהעולם יפה אחרי כישוף השממלים, עלה לבמה אבי עדאקי כדי לעשות לנו ריאליטי צ'ק..
המטיף הכריזמטי מכיכר העיר זכה לבמה ענקית מול מאות אנשים שהצטרפו אליו בשיריו הנוקבים וקריאת אולולולולוו אחת. צופה בר מזל במיוחד גם זכה לתפוס את הפדל שנשבר לו במהלך ההופעה.

"מודע אני", האלבום שיצא לו לפני כשנה הוא מסכת נוקבת וחסרת הנחות, שמעלה אצלי בעיקר הזדהות וצורך להנהן עם הראש בהסכמה.
אני באופן אישי מחכה ליום בו עדאקי יחליט שזה לא מספיק ויקים עם קוואמי וקוב מפלגה שסופסוף תעשה משהו אמיתי וצודק..

אבי עדאקי צילום: נדב טוביאס

דרוש מנהיג תימני אמיץ! צילום: נדב טוביאס

הנה כל מה שצף, אולי שיר ההמשך לקוצים א' של מאיר אריאל?

[pro-player width='440' height='290' type='video']http://www.youtube.com/watch?v=VKqawFWvj8I [/pro-player]
.
סופשבוע שלו. כהן שלו..
במקום שירים עבריים ישנים ברדיו כדי לקבל את השבת, קיבלנו את ההיפך הגמור- ובכל זאת ההרגשה הסופית היתה זהה.. טל כהן שלו, בעל הקול שמזכיר קצת את דון מקלין, הוא הקצה המזוכך של נישת הפולק- רוק- אמריקנו שפוקדת את מחוזותינו. השירים שלו מעופפים להם באויר, קלים כנוצה ובלי הרבה מאמץ מחלחלים ללב הקולקטיבי.
הנה הכהן שלו בהופעה מחתרתית בתוך הפסטיבל, ליד פינת ההדחקה (הקוביות הירוקות שאתם רואים ברקע… הייתם באמת צריכים להיות שם כדי להבין..) במחווה לסרט של הסימפסונס. אם זה מה שהוא עושה ל SPIDER PIG, תארו לעצמכם מה הוא עושה לשירים אמיתיים… עזבו-פשוט חפשו אותו בבנדקמפ..

[pro-player width='440' height='290' type='video']http://www.youtube.com/watch?v=9Ge9fKf_kU4 [/pro-player]
.

שבת אחים גם יחד
כאן מגיע רגע של דילמה אמיתית. נתחיל מפרגון אדיר למפיקי הפסטיבל על כך שמעבר לארגון הממש מוצלח ולהתנהלות התקינה של כל האירוע, הם גם השכילו להעמיד את ההופעות בתזמונים הכי נכונים שאפשר, כדי למקסם את החוויה ולבנות לנו פלייליסט סופ"ש משובח במיוחד עם שעה לכל הופעה והופעה לכל שעה. הקושי המרכזי שנצפה עוד מבית והפך לאמיתי, היה ממש כבכל ערב שישי- איפה אוכלים ארוחת ערב??? נו באמת..
יהוא ירון VS קוב הסתמן בסופו של ערב כקרב האמיתי- ולא האחים רמירז VS בום פם (גם ככה המשחק שם היה מכור ובסוף דודו אהרון ניצח כמו תמיד.. אה, הנה פוסט על ההופעה הCAGE RAGE הראשון).
בקיצור- מצאתי את עצמי עושה מה שאמרתי שלא יקרה ופירפרתי בין שתי ההופעות כדי להספיק הכל.
זה לא היה פשוט, אבל באמת שלא ראיתי  דרך אחרת..

יהוא ירון בפעולה צילום גל בייזל

יהוא ירון בפעולה צילום: גל בזל

למשך שעה האינדי נגב הפך להייד פארק מוטרף. שני אנשי מילה- משוררים  עלו על שתי במות שנות והרביצו בנו תורה.

קוב: הידעת? העיר הכי קרובה אלינו זו עזה. זה לא כתוב בבזוקה זה כתוב בחיים
יהוא: מתחת כל הכוכבים ולעיני כל העולם איבדתי את האומץ שהיה לי, לבד בעורף האויב בתחנה המרכזית מחייך, שיחשבו שלא אכפת לי
קוב: תל אביב שוקעת מול חולון- הזיעה אותה זיעה, ההמון אותו המון וזה הערב, כן זה הגמר. אז תשלח עוד אס אם אס ותישאר מחובר, תצטרפו אלינו למדורה הגדולה אחרי הפרסומת שורפים את ראש הממשלה!
יהוא: גברים וילדות יפות חוצים את השדרה בגינוני עכוז של דוגמנית בנפש נמוכה אני רואה אותם אני מביט אני יושב עכשיו על הספסל שבשדרה בין שני עצים ליד אישה אני רואה את השדרה, אני לא רואה שהיא יפה- זה לא זמן טוב לכתוב שירים..

טקסי על הבוקר
תשע וחצי ואני כבר ממהרת לארוז את השקשוקה+ רוגלעך+ הפתעות אחרות כדי להספיק להגיע להופעה של פוטוטקסיז.. פגשתי את יעל פלדינגר בלילה לפני והיא אמרה שהיא מפחדת שלא יגיעו אנשים למופע המוקדם שלהם. מסתבר שלא באמת היתה סיבה לדאגה, המקום היה גדוש במשכימי קום שחגגו עם הרכב האלקטרו סול הסופר גרובי הזה רגע לפני השקת האלבום החדש בפסטיבל ת"א. ובצדק! הסאונד הייחודי שלהם מעובד באופן ממש נכון גם להופעות ויחד עם השמש המחייכת, האנרגיה המעולה של המקום ואחד מגה-פון שנתן את התוספת לקול של פלדינגר (לא שהיא באמת צריכה אותו כדי להשמע אחרת מכל דבר ששמעתם לפני כן)- אני מוכנה לחתום על ההשכמה הזו כל בוקר.

פוטוטקסיז

הקול הזה- זה אמיתי?

הכאריזמה של הרגאיי
אני אוהבת רוק, חיה אותו וזקוקה לו. אבל כל פעם שאני נתקלת ברגאיי איכותי- הגוף שלי מתפרק לתוך הדבר המופלא הזה שמנטרל אותך מאגו וחשיבות עצמית, מעלה אוטומטית חיוך על הפנים וגורם לך לזוז בצורות מטופשות שלא האמנת שתפיק אי פעם מול בני אדם אחרים.
זבולון דאב סיסטם נתנו לי את התירוץ המושלם לעשות זאת. הם פשוט אדירים! אני לא מבינה גדולה ברגאיי, אבל נראה לי שככה בדיוק צריך לעשות אותו. תעשו לעצמכם טובה, רוצו להופעה הקרובה שלהם- גם אם לא יהיו ספרינקלרים ומאות אנשים ומדבר- זה בטוח עדיין יהיה טוב.

הנה תשמעו
[pro-player width='440' height='290' type='video']http://www.youtube.com/watch?v=hgb7hBk5x6o [/pro-player]
.
עוזי נגב
האם כל הפסטיבל הזה קם בכדי לקדם את האלבום החדש של עוזי (פיינרמן) רמירז? האם באמת הולכים לשנות שנה הבאה את שמו לעוזי נגב? השאלה האמיתי היא למי אכפת?! עוזי פיינרמן- האורח הכי קרוא בהופעות הסופ"ש, נתן כהרגלו שואו מעולה. עם קצת עזרה משחם אוחנה שהביא עומק נוסף לשירים של פיינרמן והקותימן שגם הצטרף לעניין (עוד נכס צאן ברזל של האירוע) – קיבלנו שם הכנה די טובה למה שהולך קרות ב23 לחודש בקומפורט במופע השקת האלבום.

הנה השיר הכי מושמע מפסטיבל:
[pro-player width='440' height='290' type='video']http://www.youtube.com/watch?v=Ikfb7GJp7GQ [/pro-player]
.
מלכת המדבר
בדרך כלל באירועים כאלה, אתה נקרע בין הדחף הזה מילדות להשאר אחרון במדורה של ל"ג בעומר- גם אם כבר משעמם טיל ואין יותר מה לעשות, לבין הפאסון שמגיע עם בגרות של- אני הולך מוקדם כדי לא להשאר לכבות את האור אחרי כולם.. במקרה של אינדי נגב 2010, ההפקה הנלוזה פשוט לא השאירה לנו ברירה.. בלונלי פלאנט כתוב שקרולינה סוגרת את האירוע.. איך אפשר בכלל להתווכח עם זה?
וזה לא שסבלנו- ישראלים/ פעולה/ סקס היו ממש טובים וגם יעל קראוס השאירה אותנו עם רצון לשמוע עוד (ובצדק, המופע שלה מכשף ואל תתנו לתקלות הטכניות ולמופע המקוצר בשבת להרתיע אתכם.. שווה להתאמץ).

אם אתם מצליחים לחשוב על דרך יותר טובה לסיים 3 ימים מופלאים של מוזיקה מאשר במופע שקיעה מדברי עם קרולינה וכל המשפחה המטורפת שמנגנת איתה- תעדכנו אותי בבקשה.
נראה שהיא בעצמה לא האמינה שכל כך הרבה אנשים יישארו עד השעה חמש כדי לראות אותה מחליפה את השמש השוקעת.
אני עדיין מנסה לשחזר קטעים מתוך האקסטטיות של ההופעה וכל מה שיושב לי בראש זה- קסם.. מבחינתי היא זמרת השנה ואחת התופעות הכי מופלאות שקרו כאן לאחרונה. היא מביאה איתה אומץ להיות מי שאתה, לעשות מה שאתה מאמין בו וללכת עם החברים שלך עד הסוף (וכשהחברים שלך זה קותימאן, שחם אוחנה, עוזי רמירז, ברק קראם, עמרי בר וספי רמירז אז יש הרבה לאן ללכת) סוג של IF YOU'LL BUILT IT – THEY WILL COME..
כל שיר הוא עולם בפני עצמו והביצועים פשוט גאוניים גם בתנאי שטח.
כולם נתנו את כל מה שיש להם- על הבמה, בקהל וגם הספרינקלרים המופלאים פרקו את כל מצבורי המים שלהם והתקבלו כל פעם מחדש בתשואות סוערות.

עוזי נגב וקותי נגב- האורחים הכי רצויים בפסטיבל

עוזי נגב וקותי נגב- הילדים הכי מקובלים בפסטיבל

שוב נסמיק בשחור וכתום.. צילום: דני מכליס

שוב נסמיק בשחור וכתום.. צילום: דני מכליס

יש רגע אחד שאני זוכרת בוודאות מכל הסיפור הזה: הוא היה הרגע הדומם היחיד בכל ה3 ימים- כשקרולינה עלתה להדרן (היחיד גם הוא בפסטיבל) ושרה את SO FAR של הבנות נחמה. השיר הזה תמיד מצליח לטלטל ולהזכיר לי כמה הוא מצויין..

חוזרים למציאות
מתקפלים, חוזרים הביתה, אוספים את הכלב, מגלים שהבגדים שנשארו בחוץ צריכים כביסה נוספת בגלל הגשם התל אביבי, נושמים עמוק ומתחילים שבוע חדש..
ועכשיו אני יושבת מול מחשב, מתגעגעת לסופות החול של הצהריים, תוהה האם הילדים שחיפשו טרמפ לשדה בוקר הגיעו בשלום הביתה וסופרת את הימים לאינדי נגב הבא..

4 טוקבקים

  1. ניר גייגר

    גברת רקיע, פרופסור שזיפי, גברת שני, מר גרין :)

  2. נועה דרוזים

    אני לא הכי מחוברת למוסיקה, אבל הכתיבה השנונה שלך, והיכולת המופלאה להעביר את החוויה גורמת לי לרצות לנסוע ולשמוע בשנה הבאה, וגם לחפש את כל ההמלצות שלך ולהאזין להן. בשנה הבאה תארזי גם אותי עם השקשוקה כי אני באה!

  3. BDBB

    אדיר!!
    פסטיבל מעולה , ופוסט שמעלה כ"כ הרבה זכרונות שנדמה לרגע כאילו נלקחו מעולם אחר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *