PlayList

ראיון עם גדי אלטמן

גדי אלטמן הוא מוזיקאי ונגן מוכשר, חבר להקת "בוטן מתוק בקרקס" ו"כוח ראסטה" ותמיד דואג להיות עסוק במוזיקה ולקדם את עצמו מבחינה מוזיקלית. בימים אלו הוא משחרר את הסינגל "להישאר כאן איתך" מתוך "קפסולה"- פרויקט שירים של היוצרת תמי ארמוני, וגם עומד לפני יציאת אלבום חדש ושלישי להרכב "בוטן מתוק בקרקס". לכבוד אלו תפסנו אותו לראיון:

ברכות לצאת הסינגל החדש, מה אתה יכול לספר על הסינגל?

"את תמי הכרתי דרך חבר משותף שהוא מפיק מוזיקלי שקוראים לו משה דעבול. (הפיק לאהובה עוזרי, מוש בן ארי ורבים נוספים ). איכשהו התחברתי לבנאדם ונהיינו חברים מאוד טובים והתחלנו לעבוד ביחד. יום אחד הוא אמר לי "תשמע אני עובד עם מישהי והיא מבקשת לשכור את שירותייך- את הקול שלך ואת היכולת שלך על מנת שתשמש לה סוג של סולן כי היא נקרא לזה דמות של מאחורי הקלעים". אמרתי לו שאני מאוד מעוניין, ולקחתי את השיר למקום רוקי שזה מאוד הגניב אותה, היא לא ציפתה לזה".

"אנחנו סה"כ מתקיימים באיזה מימד מיינסטרמי נורא דביק ואני הרגשתי מאוד משוחרר מכיוון שלא הייתי מחויב לשום דבר. לקחת את השיר למקום שחשבתי שמגיע לו .לאט לאט תוך כדי עבודה התחברנו יותר. פגשתי אותה ממש בשלב מאוד מאוד מאוחר, אולי היה אפילו טוב שלא הכרתי אותה, לא דיברתי איתה ולא ידעתי מי היא ולא היה לה כל יכולת להשפיע על תהליך קבלת ההחלטות שלי מבחינה יצירתית. היא עשתה אחלה שיר, שאני מאוד אוהב אותו ומאוד מאמין בו אני חושב שהוא הולך טוב, אני יודע שהוא מושמע קצת, ובשבילי בתור יוצר זה מאוד מסקרן הדברים האלה כי אני רגיל כל השנים להיות זה שגם כותב וגם מלחין וגם המבצע וגם המעבד. אז פתאום מישהו בא ומוריד ממך את הלחץ הזה וזה מאוד מאוד נחמד".

צפויים עוד שיתופי פעולה במסגרת הפרויקט הזה?

"כשהיא פנתה אלי אנחנו מראש עבדנו על שני שירים, אז יש עוד שיר אחד בפתח, שעתיד לצאת מתוך השיתוף פעולה הספציפי הזה. אני מניח שמכיוון שכל כך נהנינו והלך כל כך טוב זה יוביל לעוד ניסיונות. היה לנו חיבור מאוד מאוד טוב. היא בחורה מאוד מיוחדת ומאוד עדינה ולא מישהי שהיית מצפה ממנה להיות אחת שמוציאה סינגלים ומתעסקת עם מפיקים וצלמים וכאלה ואולי דווקא הדיסוננס הזה לפי דעתי הוא זה שיביא לה את הגדולה."

להקת "בוטן מתוק בקרקס" התאחדה לפני כמה שנים ועכשיו הקלטתם אלבום חדש בשלושה ימים, איך היה התהליך?

"זה היה מדהים! היה לי איזשהו צורך מאוד גדול גם לחזור אחורה בזמן כי פעם ככה הקליטו, אני לא יודע אם בלחץ של שלושה ימים אבל כן הקליטו בסיטואציה שאתה סוגר את עצמך כמה ימים מהעולם כולו ופשוט מתעסק אך ורק באלבום. כשחשבתי על זה איך אני מביא להקה שהרבה זמן שלא הייתה ביחד לעשות משהו ביחד, ידעתי שאם כל פעם נבוא ונלך זה לא יקרה. מראש ידעתי שזה יהיה חייב להיות מאוד אינטנסיבי וכך קרה, התכוננו על החזרות, הכנו את השירים. תיכננו הכל לאיזה רגע קצר ומדויק. במשך יומיים רק הקלטנו וביום השלישי מיקססנו. היה משהו מאוד משחרר בצורת עבודה הזאת כי ידעתי שאין לך בעצם זמן להתעכב".

למה כל כך למהר? בדר"כ זה לא תהליך שלוקח זמן קצר.

"לא התחשק לי להתבחבש עם זה. החלטתי שעל מנת שאני לא אצטרך לשבת בבית ולחכות שזה יהיה מוכן, אני פשוט אכין אותו במכה. רובנו בלהקה הורים לילדים קטנים. וידעתי שאם אני רוצה לעשות את זה נכון אז אני לא יכול לשגע את המשפחות יותר מידי וסידרנו שזה יפול על סוף שבוע והקלטנו במהלך הסופ"ש. ספציפית אני אוהב לעשות פרויקטים בסוף שבוע שיש מן תחושה שהכל רגוע, בקול ואין את האטרף של היום יום והשגרה ואנשים יכולים יותר לצלול אל הדבר הזה. זה הוקלט באולפן חדש ומיוחד שנקרא ג'אפה ששיך לחבר טוב בשם עמית שגיא, וזה גם היה אחד התמריצים שלי להקליט. חבר טוב שלך פותח אולפן, מה לא תעשה תקליט? חיכיתי שהכל יפול למקום, יש אולפן והצטרף גיטריסט חדש- יוחאי פורטל, שחיפשנו שנים את עמדת הגיטריסט המוביל שהייתה תמיד בחוסר והרגשתי שכל הקוביות במקום וזה הזמן לעשות את זה".

הכיוון מוזיקלי של הלהקה ממשיך מאותו מקום או שפונה למקום חדש?

"אחנו תמיד היינו בסוג של טיפוס ברמה שזה רק ילך ויהיה יותר כבד, זה מתוך האהבה שלנו לז'אנר הזה. אפשר לקרוא לזה גראנג' – סצנות הגראנג' של להקות שנות ה90: אליס אין צ'יינס, רד הוט צ'ילי פפרס, פיית' נו מור. אנחנו הילדים שלהם באיזשהו מקום. אבל בסופו של יום, כשאני מקשיב למה שעשינו, אני קולט שבעצם אני עושה את המוזיקה שבא לי לשמוע. מחפש בדיוק מה שלי בא. מקווה שהמאזינים יתחברו לזה."
"היום ספציפית, אני מרגיש שאנחנו נמצאים באיזשהו מקום שנורא חסר דברים קצת בועטים ודברים קצת לא מתפשרים ואני שמח שהגענו למקום שבו אנחנו מרגישים מספיק בנוח פשוט לעשות את זה בלי לנסות להתחבב על הרדיו או למתן את עצמנו למען מישהו ולקוות שזה יצליח, אנחנו פשוט עושים את מה שאנחנו אוהבים ואם אנשים יתחברו לזה זה נהדר."

אז הלהקה חוזרת לפעילות מלאה?
"נופיע לאורך כל החורף..ואנחנו רוצים לכוון את עצמנו בעיקר לפריפריות, זאת אומרת פחות להתמקד בת"א, יותר לצאת לטייל בארץ ולהגיע לכל הפאבים הכי נידחים ולהפגיש אנשים למשהו שהוא סטנדרטי, שזה רוק ורוק כבד. אבל היום זה משהו שהוא כמעט זן נכחד אז אני מרגיש שאנחנו עושים סוג של שליחות של לקיים את הז'אנר הזה."

אתה אדם שעובד על הרבה פרויקטים במקביל, ככה שחוץ מזה אתה עובד על דברים נוספים בימים אלה?

"כרגע זה תופס את רוב העיסוק שלי. אני גם מנסה משנים קודמות יותר להתמקד ופחות להתפזר, אז מתעסק בעיקר יותר בבוטן כרגע. יש לי עוד להקה מדהימה שנקראת " כוח ראסטה" ואני מאמין שבחורף אנחנו נמצא את הזמן ונקליט עוד אלבום, ותמיד אפשר לראות אותי בפברואר בחגיגות היומולדת לבוב מארלי ,שהלהקה שלנו כוח ראסטה לוקחת חלק מאוד מרכזי בסיפור הזה. אני בעיקר עסוק עם חיי המשפחה המתרחבת שלי ונכון לכרגע אני על שעון בוטן. נותן לרוק את כל תשומת הלב. מאוד התגעגעתי לזה, הרבה שנים לא התעסקתי ברוק, ולפחות בתקופה הזאת אני בזה".

"מה גם, אני מרגיש שיש עניין של מרד נעורים שאנחנו כבר יותר נושקים לארבעים, אבל ככל שאנחנו גדלים מסתבר שזה רלוונטי מתמיד, את השאריות של העצבים שנשארו לנו בתור טינאג'רס אנחנו פותרים את הבעיות שלנו מול החיים על הבמה עם מוזיקה בועטת".

במבט לאחור, ההשתתפות בתוכנית "דה וויס" הצליחה לדעתך לתת לך דחיפה לחשיפה רחבה יותר?

"התשובה היא כן, בהחלט,בהחלט. בוא נגיד שהרבה יותר אנשים יותר מכירים אותי בעקבות זה. סה"כ התעסקתי לפני כן גם כן בסצינה שהיא מאוד מצומצמת. אנשים שלא הכירו את "בוטן" אבל ישבו ב9 בערב לראות דה וויס, וזה נתן לי את ההזדמנות שלי להציג את עצמי והיכולות שלי ושידעו שאני קיים. כשהם פוגשים בי ברחוב או בכל מקום אחר זה מצמצם את הפער ביני לבינם, המרחק שלנו להיכרות הרבה יותר קרוב, ומעבר לזה זאת הייתה חוויה מאוד מאוד נעימה".

ב24.8 בשעה 10:00 בבארבי- "בוטן מתוק בקרקס" בהופעה לרגל האלבום השלישי.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *