PlayList

מושיקו שטרן – טור מספר 3

הנה חזרתי , לטור מספר שלוש בסדרה. וזו הזדמנות מעולה לשתף אתכם בהתרגשות שמאחורי, המחמאות, הלייקים , התגובות , ההערות הבונות הם חלק מהדלק שמניע את האצבעות לעלות שוב על המקלדת ולכתוב לכם מרשמיי על נבחרת השירים שבחרתי מתוך הרשימה הארוכה שמגיעה אלי בכל שבוע.
תמשיכו לתת את הפידבק שלכם, זה שווה כל דקה של קריאה מבחינתי.
השבוע בחרתי בארבעה אמנים שונים, כל אחד מכיוון אחר של המפה המוסיקלית בישראל, כשלאחד מתוכם היה קשה להתייחס בחתיכה אחת (סינגל) ולכן אפתח דווקא איתו.                   

אסף אמדורסקי – צד א'

אסף אמדורסקי משחרר את צד א' וכבר מהשם אפשר להבין שמדובר באמדורסקי במיטבו. חד, מתחכם במעט ובעיקר לא מתכופף לחוקיות שכביכול נוצרה במפת המוסיקה הישראלית. בזמן שגרושתו בחרה לשיר בצורה מאוד ישירה על בן הזוג שלה בעשורים האחרונים וגם לא להסתיר זאת באף ראיון, אסף בחר דווקא בשיטת ה"מה אתם אומרים כתבתי על זה או לא?".  צד א' יכול להתפרש כחצי הראשון משני צדדים ולהשאיר לכם טעם של עוד כשתגלו שמדובר רק ב-7 רצועות, אבל בעיקר יכול להתפרש כדרך ההסתכלות של מר א' אל העולם הפנימי שלו, עולם שעם ההאזנה לכל רצועות האלבום יכול להפוך בקלות גם לשלכם.

אסף אמדורסקי, מעולם לא כיוון לשיריי פלייליסט, לשיקולי הצלחה מידיים ו/או זמניים, אם תפנו מבטכם שנים אחורה תוכלו בקלות להבחין ביכולת שלו ליצור סיפור בכל אלבום ואלבום ששחרר עד כה. לעיתים הוא אף מקפיד לשחרר את הסינגלים בחתיכות שישלימו האחת את השנייה. התחושה שאני קיבלתי בשמיעה ראשונה שנייה ואף שלישית של צד א' היא שאמדורסקי רוצה בעיקר שנזכור שכשהוא עושה משהו הוא בדרך כלל עושה אותו אחרת, שונה, בנוי היטב ומסופר בצורה שמתפרשת לכל מיני כיוונים שרק אתם והדמיון שלכם יכולים לנחש. בדרך כמובן שאפשר גם לתת במחווה לכמה מגיבורי העבר המוסיקלי שלו , דיינו.

הערת אגב, את האלבום של אמדורסקי בחרתי לשמוע בשעת סייסטה, חזרתי על כל רצועה לפחות פעמיים כדי להבין למה התכוון המשורר ובעיקר כדי להכנס ל MOOD של אלבום מסוג כזה, אחרת אין טעם, זה פשוט לא יתעכל לכם נכון בגרון. נסו שיטה זו או דומה לה וקחו לכם מתנה מתוקה מאמדורסקי לשנים קדימה, זה ללא ספק אלבום שישאר עם או בלי תמיכה רדיופונית.

[pro-player]http://www.youtube.com/watch?v=mkkv-5Mnj5g[/pro-player]

 

אסתי גינזבורג – דקות של אור

מסתבר שאסתי גינזבורג שרה, ושרה לא רע. במקרה הקודם, הדואט עם חן אהרוני זה אמנם עבד מצוין בחוץ, אבל לא מעט הרימו גבה. הרי הוא היה רגע אחרי "כוכב נולד" עם 100 אחוז באז ומעריצים ו10 אחוז השמעות ברדיו לחומרים האישיים שלו, היא רצתה להוכיח שהיא לא רק דוגמנית ולמרות שכולם היו בטוחים שלמחשבי האולפן יש לפחות חצי ממניות השיר, שני הצדדים הנפיקו יחד להיט שהפך לאחד המושמעים ביותר שידעה ישראל של שנת 2010. אלא שהפעם גינזבורג ממשיכה לבד, כלומר לצד כותבים ויוצרים משובחים והרבה יחסי ציבור שבאים באופן טבעי עם שם כמו אסתי גינזבורג ובכל זאת לבד. השאלה הנשאלת היא האם "דקות של אור" הוא שיר שללא הטייטל שמאחוריו יכול להצליח? התשובה היא לא מסוג התשובות שאני מתיימר ו/או יכול לענות. מדובר בטקסט נכון, בלחן קליט וסביל גם בשמיעה המליון ושתיים ובקול שעובר בליטוף ולא מציק באוזן, אבל כל אלו הם מנת חלקם של לא מעט זמרות מתחילות ובכל זאת לא תשמעו עליהן כנראה לעולם למרבה הצער. אז אולי לא צריך להיות זמרת גדולה שיכולה לקחת איתה את "התקווה" ולסחוף 40 אלף אוהדים באצטדיון רמת-גן רגע לפני משחק הנבחרת, אלא פשוט לבחור באנשים הנכונים שיהפכו אותך מעוד דוגמנית ששרה לאמן שאין ברירה אלא לספור אותו ברשימות ההשמעה. וכמו שקישה יכולה לשיר לצד להקת מכונות משוכללת ו"תוספי דלק אלקטרונים", גם אסתי גינזבורג יכולה ותתפלאו יש מצב שגם בלי אותן המכונות כמו שהיא ומנהליה טוענים (לזה אצטרך לקבל הוכחה רק כשאסתי תגיע לשיר בלייב בתכנית הרדיו שלי).  עכשיו אחרי סינגל הבכורה נקווה שאסתי אכן תמשיך לעשות את זה טוב יותר משיר לשיר ולא רק כי זה חלק מאסטרטגיית ה"טאלנט" שרבים שוגים בה. (ראו מקרה ניסיון  קריירת השירה של מייקל לואיס למשל…)

[pro-player]http://www.youtube.com/watch?v=3mJjPCW5DQI[/pro-player]

 

שיקו חייק ואסי יחיאל – לא יכול יותר / torayatikles

פעם כשמושיק עפיה, ליאור נרקיס וקובי פרץ התחרו על אותה משבצת מול עופר לוי ודומיו, היה אחד , סוג של ילד פלא שהגיח מאחורי הקלעים, או יותר נכון מאחורי הקלידים אל קדמת הבמה במהירות שיא ולייצר מספר לא מבוטל של להיטי ענק בז'אנר של אותם הימים. שיקו חייק שמו. חייק שלימים הפך ל"המסתורי" (לא לא ה"שרוף") , ואחר כך חזר לשמו המקורי , נחשב לפני עשור ואף יותר כממשיך דרכו של עופר לוי, בחברת הד-ארצי מיהרו להחתים אותו כהבטחה המזרחית מההימורים הראשונים שלהם בז'אנר והעתיד נראה לו ולקהל הגדול שלו ורוד מתמיד. אלא שמאז הספיק הז'אנר המזרחי / תורכי /כבד לאבד את מקומו ומעמדו, יותר ויותר אמנים שדבקו בשירה המלנכולית והכבדה בזמנו בחרו לקפוץ אל מיימי המיינסטרים, לעדן את הקול ואם אפשר גם לסחוט כפיים לא רק מעמך ישראל. תחנות הרדיו ה"אשכנזיות" פתחו את הדלת ומי שהשכיל לעשות זאת בזמן הצליח ומצליח גם למלא היכלי תרבות בשנים האחרונות ומי שלא מצא את עצמו שוכב על הגדר ומחכה למומנט שלו.

בשנים האחרונות מצא עצמו חייק משחרר אחת לתקופה להיט או שניים שמצליחים בצד הסלולארי של המפה, הוא אף הצליח לשחרר קאלט שליווה את תחילת הדרך של בית "האח הגדול", אבל לא מצא את הדרך לחזור אל קדמת המוסיקה הים-תיכונית /מזרחית כראוי לכישרון שחבוי בו ולהבטחה שראו בו אנשי הד-ארצי בזמנו.

לא יכול יותר, הדואט החדש / מחודש שלו עם אסי יחיאל הזמר היווני, יכול להיות התחלת הזינוק בעליייה של חייק. לחן סוחף וסוחט כפיים, מילים קלילות בעברית ויוונית שמכוונות לרחבות הריקודים, לחן שתאמינו או לא אבל נכתב על ידי חייק עצמו ולא הושאל משום טברנה במחוזות יוון, וביצוע קליל ונכון לז'אנר הים תיכוני של ימינו. לא הייתי פוסל גם איחוד של השניים לכדי צמד. יש משהו נכון בחיבור הזה, ויש משהו מאוד מכובד בידיעה שמדובר במוסיקה מקורית ולא "מושאלת". עוד כמה כאלה ולשיקו חייק סלולה הדרך חזרה ולאסי יחיאל הדלת לפריצה.

[pro-player]http://www.youtube.com/watch?v=40c-CClS5ew[/pro-player]

 

עידן עמדי – תשליך

שיצביע החייל שלא דיקלם את "כאב של לוחמים" או שר את זה לזוגתו דרך קווי הטלפון תוך כדי שמירה או תורנות מטבח? 
עידן עמדי, הוא ללא ספק מהיחידה המובחרת של הכוכבים הנולדים בשנים האחרונות, הוא צ'ארמר אמיתי, חייכן ובעל עדת מעריצים ירושלמית שנושאת את אותו השם משפחה, שזה אם תרצו או לא מתכון בטוח להצבעות במצעדים וגמרים של תכניות ריאלטי.
האמת שאני מסיר את הכובע בפני אמנים כמו עמדי, בכל זאת, הוא הצליח לשחרר סינגל בכורה מקורי תוך כדי הבאז של העונה בה השתתף, שזה בעיניי שווה ערך לאיש נדל"ן חכם שהופך את הקיוסק המשפחתי לקניון רווחי בן רגע.  אך מצד שני בקלות יכול עמדי להתברבר לו במחוזות המויאלים והסעדואים ולמצוא את עצמו עוד שנתיים מחפש את הדרך חזרה אל העורכים המוזיקליים. בהליכה על חבל דק שכזה חשוב מאוד להקפיד על שירים שיש בהם קצת יותר מלחן קליט. כאב של לוחמים היה כזה, "תשליך", הרבה פחות. שיר כיפי, שאפשר לתופף עם האצבעות על ההגה תוך כדי נסיעה אבל כזה היה גם "אינדיה" של מויאל, והוא כמו שאתם בטח יודעים עדיין מנסה לשחזר את ההצלחה שחיכתה לו רגע אחרי הגמר בו זכה. מותר לאמן כמו עמדי לשחרר שירי "שיר בכיף…" שכאלה אבל כדי להשאר כאן לאורך זמן הוא יצטרך יותר "כאב של לוחמים" ופחות "תשליך".

[pro-player]http://www.youtube.com/watch?v=J57wg6Jnpn8[/pro-player]

מושיקו שטרן כוכב רדיוס 100 אפ אם ובעל חברת מוסיקה והפקה לאירועים מהגדולות בישראל.  – www.moshiko.tv
לעמוד האוהדים בפייסבוק לחצו כאן